כללי התנהגות במהלך הטקס

המטרה של כללים אלו היא להבטיח את הבטיחות של כל משתתף , וכדי להבטיח שכל משתתף יפיק את המקסימום מהחוויה. 

המקסימום שמשתתף יפיק מהשתתפות , תלוי בו באופן אישי  , אבל העוצמה של הטקס , תלויה בכוונה ובאופן שבו מתבצע הטקס , וזה תלוי באופן רב באמונה של המארגנים של הטקס.אפשר להשוות טקס איוהווסקה לספינת מפרשים עם קפטן וצוות , לכל אחד יש את התפקיד שלו בספינה , אבל כולם נתונים לחסדי הים הסוער.אם הטקס בנוי על אמונה דתית כלשהיא , אזי זה יהיה קשה מאוד למנוע מ "דוגמה" (אמונה או הנחה שמקבלים כאמת מוחלטת) מלהיכנס לכל דיון על הכוונות . כשאני מגדיר "דת" , אני מתכוון ל- "אמונה" , יכולה להיות  מדעית , פסיכולוגית , או סמכות שלא יכולה לעמוד בפני שאילת שאלות! בגלל זה , לניהול טוב של טקס עם כל חומר משנה תודעה , חשוב מאוד לא להיות מקובע , וחשובה הגישה הביקורתית לכל החוויות והדעות.טקס האיוהווסקה נעשה עוצמתי,הרמוני ומרפא כאשר המשתתפים שומרים על הכללים הבאים : 

FIRMEZA -  המונח מגיע מפורטוגזית , ומתייחס ליכולת להישאר רגוע , להישאר במקום אחד , לשבת זקוף , ולדבוק בהבטחות שלך ( ההבטחות שכתובים בהסכם שעליו חתמת , וכמו גם ההתחייבויות האישיות שלך) , FIRMEZA גם מתייחס ליכולת של לא לתת לרגשות שלנו לסחוף אותנו מהמטרה של הטקס , שזה לראות מעבר לרושם המיידי שלנו , וגם להישאר עם הרגשות והמחשבות שלנו ולא להיות עסוקים במה שהאחרים חושבים או חווים. במשך הטקס , תקשורת עם אחרים מוגבלת לצרכים הפשוטים ביותר, אנחנו לא מדברים , אך במקום ,משתמשים במחוות גוף, ומוסיקאים יכולים לשמור על קשר עין לצורכי המוסיקה. 

קבלה – קבל/י את מה שקורה כהשתקפות של העולם הפנימי שלך. אל תנסה/י להתנגד למה שקורה לך , פחד , חרדה , כאב , צער .

יש להיזהר שלא להקרין את המקור לכל רגש נגטיבי שכזה , החוצה ! זה בד"כ קורה שאת/ה עסוק באחרים , יותר מאשר אתה מתרכז בעצמך , ובחזיונות שלך.

ככל שאתה מבין יותר את החוויה כהשתקפות העולם הפנימי שלך , ככה תוכל לחוות את חופש קבלת האחריות לעצמיך.

אם החוויה לא נעימה , אז זה זמן טוב לשאול את עצמך ולשאול את האיוהווסקה,להראות לך למה החוויה לא נעימה , מאיפה באמת מגיעה ההרגשה הלא נעימה.

יכול להיות מצב שאלה שחווים בפעם הראשונה , ישכחו שהחוויה היא זמנית , אבל במוקדם או מאוחר , הם יחזרו למצב תודעה רגיל. ככל שאתה יותר רגוע , בזמן החוויה הלא נעימה , ככה תזכור טוב יותר את החוויה , ותוכל להבין את המקור שלה. אולי לא תקבל תשובה מיידית לבקשה של האמת ,אבל תקבל זאת כחלק מהחוויה , ישנם רגשות שלוקח שנים לחשוף אותן. 

התמודדות עם פחד – החוויה מלמדת אותנו שהפחד הוא בעצם אשליה שנוצרת ע"י הצפייה. ישנן הרבה חוויות בחיים , שיכולות להראות זאת :

למשל, כשישנה ציפייה לכאב , כאשר כמעט נחווה הכאב – אז מגיע הפחד , אך כאשר הכאב ממש נחווה אז כבר לא קיימים הייסורים של הציפייה! הציפייה לכאב או לפחד , היא למעשה "חסרת כל טעם" , בגלל שאנחנו לא יכולים למנוע מדברים לקרות .

בכל מקרה , כשאנחנו רגועים , אנחנו הרבה יותר מוכנים להגיב , כך שאנחנו יכולים למנוע תאונה , למנוע ממצב להיות יותר גרוע , או אחרת אנחנו בהרבה פחות כאב משציפינו , רק בגלל שאנחנו מקבלים את הכאב , כחוויה שממנה אנו יכולים ללמוד.הפחד עובד כמו כיסוי , אשר מונע מאתנו לראות בבהירות , ומשבש את ההתבוננות שלנו.דרך הלוחם או דרך השמאן להתמודות עם הפחד , היא פשוט לעקוב אחריו , ולראות מאיפה הוא מגיע. ועוד פעם , החוויה מראה לנו שהפחדים שלנו תמיד יביאו אותנו לתגליות גדולות! המשמעות של לזהות את המקור הפחד , היא לשחרר את עצמנו מהפחד המונע השפעה , ולהאיץ את תהליך הלימוד שלנו. 

שקט – הכוונה בשקט היא לא שאסור לנו לעשות כל רעש , הכוונה היא שהמרחב השמיעתי  נועד להיות המרחב המשותף של כולם , ואנו צריכים לנסות לא למלא את המרחב בנוכחות שלנו , לנסות לא להשתלט על המרחב זה .מבלי להבחין בזאת , הרבה אנשים , במיוחד בעולם המודרני מפחדים מהשקט , לא לשמוע את הקול שלהם , הם מתחילים לחוות חוויה של חוסר שייכות , שבא הם לא יודעים מיהם. כדי להרגיע את עצמם , הם מתחילים להשמיע רעש. הקול של האיוהווסקה יכול באמת להישמע, רק  כשהמרחב השמיעתי פנוי , ושם זהו מקור השירים , התפילות והמוסיקה של האיוהווסקה.מקורם של בני-האדם הוא בקופים , לכן יש להם תמיד נטייה לחקות אחד את השני : כל רעש לא רצוי שנעשה ,אולי יגרום לאחרים לחוש את הצורך לבצע רעש זה , אני ראיתי התרחיש קורה לעיתים קרובות.השקט שעליו אנו שומרים במהלך הטקס הוא סימן לכבוד ויצירת הרמוניה סגורה , שבה לאף-אחד אין את הצורך לשלוט.כל אחד יכול להישמע באופן חופשי.ע"י שירה או יצירת מוסיקה ,  אנו ננסה לנגן בצורה כזאת שעדיין נוכל לשמוע את האחרים , ולהשאיר מרחב שמיעתי מספיק גדול שאחרים יוכלו גם להשתתף. 

איסור לדבר – השיחה היא לגמרי לא נחוצה במשך הטקס . הדיאלוג משאיר אותנו מחובר להוויה של התודעה הרציונלית. כל מה שאנחנו צריכים בטקס הם מחוות. תנסה/י לפתח את היכולת להרגיש מה צריך , ולתקשר בעזרת מחוות , או אפילו בעזרת עיניים . כמה שפחות את/ה עושה , כך יותר טוב. 

איסור לעזור – כשמישהוא לא מרגיש טוב , עצוב או חולה , או צריך משהוא  , הוא יכול לתקשר זאת. כל עוד אף אחד לא עושה זאת , אז זה מיותר לעזור , זה מפריע לתהליך הפנימי שלך , ומספק לך אובייקט כדי להתמקד עליו ולברוח מהאי-נוחות שלך , ומסיח את השני מהבעיות שלו , ומהרעיון שהוא יכול לעזור לעצמו ביעילות רבה יותר ,ע"י ריכוז פנימי.הטיפים האלו הם לא כללים , אבל : לפעמים אדם באמת צריך עזרה.אם מישהו מרגיש לא בטוב , או צריך להקיא , או חש בפחד נוראי , אז זה בסדר להגיש עזרה. כשאת/ה עושה זאת , את/ה צריך להיות בטוח שלא תיגרר אחרי התהליך שלו.סימן לאהדה , זה לא כמו לפתור את הבעיות של אדם אחר! תהיה מאוד זהיר כשההבחנה היא בין מתן עזרה ל-"חיטוט" .אז לנגוע בבין-אדם אחר זה מותר , רק אם במפורש הוא הראה זאת ( כשיש ספק , עדיף לשאול בעזרת מחווה , כמו לחיצת יד) , תהיה מאוד זהיר לא לגעת במישהוא בפתאומיות , או מאחורה.בשום פנים ואופן , אל תנסה לרסן , או למשוך מישהוא.אם מישהוא ממש מבולבל , אז תוכל לחסום אותו כדי למנוע ממנו מלעזוב את החדר או את מרחב הטקס , אבל לעולם אל תנסה לרסן אותו פיסית.הטקס חייב להיערך במקום מתאים , מקום בו אי אפשר לקפוץ מהחלון , או לרוץ לכביש ראשי. 

אמון – אמון הוא המפתח לחוויה טרנספורמטיבית. ככל שהאמון שלך יותר עמוק – כך תוכל להיכנס יותר למסע הפנימי , וכל פעם שתחזור לטקס תוכל להגיע רחוק יותר! באופן טבעי , האמון שלך ייקח אותך לשלב עמוק ומתקדם יותר של התודעה ויגביר את המודעות , וכך באופן לוגי , תתחיל לפגוש בנושאים כואבים. לא משנה עד כמה הנושא כואב , תזכור שאת/ה תחזור חזרה לאחר מכן.אל תנסה להבין את החוויות באופן אובססיבי , או להגיע למסקנות מייד. אל תנסה גם לקבוע את התוצאות.

האיוהווסקה בד"כ פועל בעוצמה למשך שעתיים ,את/ה בוודאי חושב שזה מעודד, אבל בוודאי תשכח זאת אם תחווה משהוא לא נעים , תזכור שהכאב או הפחד מגיע מתוכך! למישהוא שעובר חוויה לא נעימה , הזמן שהוא חווה נמתח לזמן שלא ניתן למדידה.תזכור שחוויה של מישהוא אחר היא לא מדד לחוויה שלך , מה שאחר חווה , זה לא בהכרח מה שאתה תחווה.החוויה שעברת בטקס הקודם היא לא בהכרח החוויה שתעבור בפעם הבאה. 

אינטגרציה – האינטגרציה של החוויה היא אלמנט חשוב בגישה לחווית האיוהווסקה ( וגם בשאר החוויות הפסיכדליות ).החוויה היא לגמרי אישית, אבל יכולה להיות מתורגמת בהקשר נרחב, ולכן נקראת חוויה טרנספרסונאלית.אף על פי שחוויה מזוהה עם שפה ומראה שבאופן מלא תלויים בחוויות שאדם עובר , אך יש מספר סוגים של חוויות המשותפות לכולם  , למשל לידה.האינטגרציה של החוויה האישית , תלויה ביכולת למקם את החוויה בהקשר הנרחב , וביכולת ליישם את מה שלמדנו מהתהליך, בחיי היומיום. אם אנחנו לא מסוגלים ליישם את מה שלמדנו , בחיי היומיום , רוב הסיכוי שהפעילות היא מיותרת או שקרית , או שהחוויה מסעירה מדי ( הכוונה שאנחנו בסכנה של להיות יותר מדי לכודים בחוויה , מאשר להשתחרר ) .אינטגרציה של חוויה טרנספרסונלית , היא בעצם " נייר לקמוס" לתוקפה של החוויה, וללא אינטגרציה , אנו בסכנה של להיות מנותקים מכל מטרה אמיתית , ונותנים לאגו להפריע לחוויה.אז: למשל , אם מישהוא הצליח לחוות כאב רב , ושם את הכאב בהקשר הנרחב , כמו הסבל של האנושות , אז זה אפשרי להיות בן-אדם יותר חומל , ע"י כך הכאב שלנו נעשה פחות אישי , והפעולות שלנו נעשות מכוונות למטרה משותפת. 

שפת גוף – לתודעה יש מספר הגנות , כלומר להימנע מרשמים לא נעימים . חלקן של ההגנות האלו הם מנטליים : דחייה , כעס , שעמום , ציניות . לכל ההגנות המנטליות האלו יש התאמה פיסית , הן מודגשות במחוות ושפת גוף : פיהוק : רגע הפיהוק הוא זמן מאוד קצר של חוסר הכרה , העיניים נעצמות ו- "העין" של התודעה גם נעצמת.אם נפהק ממושכות – המשתתפים האחרים אולי יבחינו בכך , וזה יצור תגובת שרשרת של פיהוקים , הריכוז יאבד , ואם הטקס יהיה עוצמתי, אזי אנשים ילכו לגמרי לאיבוד. הסיבה לפיהוק היא כמות קטנה של חמצן בדם , ונועד כדי להעלות את רמת החמצן , אבל מה שמספר אנשים מבינים הוא , שהשיעמום שמוקרן מהפיהוק , הוא ניסיון להתחמק מרשמים שאנחנו דוחים.

תוך כדי ניסיון , אנחנו יכולים לפהק באופן מודע ,ולהימנע מרגעים של איבוד הכרה , וגם לשים יד שמכסה את הפה בזמן פיהוק , תגובה שמונעת מהאחרים "להידבק" בפיהוק. 

שינוי תנוחות גוף – לא נוח לנו , ואנחנו מתחילים לחפש תנוחה טובה יותר. החיפוש לעולם לא יספק אותנו , בגלל שחוסר נוחות היא פנימית , אז שינוי התנוחה בעצם מפריע לנו מלהיכנס לריכוז גבוה . אם נשמור על גב זקוף ופשוט נקבל את החוסר נוחות שלנו , אנחנו נהיה מסוגלים לחזור למצב של ריכוז , ולהפסיק לבזבז אנרגיות מיותרות.

שילוב של ידיים ורגליים - שילוב של ידיים ורגליים היא מחוות גוף חוסמת , שבד"כ אפשר לראות בשיחה עם מישהוא שגורם לנו לאי-נעימות . במשך הטקס , אנחנו תמיד נשאיר את הידיים ורגליים בתנוחה רגועה , אשר עוזרת לנו להרגיע את הגוף ואת התודעה ( תחשוב על זה , ככל שאתה יותר רגוע – כך תהיה יותר ערני , ובטוח מכל סוג של פחד ) . מחוות גוף כמו פיסוק רחב של הרגליים , יכול להיות מאיים – אז תהיה צנוע בשפת הגוף. 

נשימה – כשאנחנו פוחדים – הדופק והנשימה נעשים מהירים יותר , ומשחררים אדרנלין למחזור הדם. אפשר לשלוט בתגובה זו , ע"י נשימות קבועות ועמוקות , בייחוד הוצאת אוויר באיטיות. 

השקט והשלווה בטקס – השלווה בטקס המלווה בתחושה של אצילות, שונה משאר היום.תיקח ותיתן לאחרים את השלווה והמנוחה אותה הם צריכים , תנסה ליצור בתוך תוכך מצב ששום דבר לא צריך לקרות והכל בסדר.תהיה קשוב וערני כשהריכוז גובר והשקט נעשה עמוק יותר , התודעה האנושית תנסה תמיד למלא את השקט הזה.

האיוהווסקה מדבר אלינו מעומק השקט הזה , ע"י שמירה על השקט אנחנו נותנים לאיוהווסקה את האפשרות להתגלות אלינו. תהיה מודע להליכה שלך , לנשימה שלך , אם אתה משמיע רעש , אפילו שזה רעש קטן זה יכול להיות גבוה לאחרים , תנסה לא לדפדף בספרים , או לחפש בשקית פלסטיק  , תנסה להימנע מלהשמיע רעשים , אלא עם כן זה במודעות.